פסק-דין בתיק ת"א 3549-06

מבוא

1.         התובעת, הגב' מחאמיד נוהאד, ילידת 29.9.55, הגישה תביעה בגין נזקי גוף שלטענתה נגרמו לה בתאונת דרכים בה נפגעה מרכב שהיה נהוג על ידי הנתבע 2, מר מחאמיד חסן עלי, שהינו בעלה. הרכב היה מבוטח על ידי הנתבעת 1, אריה חברה לביטוח בע"מ (להלן: הנתבעת).

אין טענה לנכות צמיתה.

אין מחלוקת לגבי הכיסוי הביטוחי.

            הנתבעת מכחישה את טענת התובעת, כי נפגעה בתאונת דרכים בנסיבות הנטענות על ידה.

2.         מטעם התובעת הוגשו תצהירה וכן תצהירו של בעלה.

מטעם התובעת אף זומנו לעדות מר משה קלוד ברבי המשמש כמנהל מערכות מחשוב ומערכות מידע במחוז שרון ושומרון של קופת חולים כללית וד"ר עפו רופא כירורג.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של חוקר, מר ישראל שריקר.

בדיוני ההוכחות נחקרו העדים והצדדים הגישו סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

3.         אין מחלוקת כי התובעת נפגעה בקרסול שמאל ופנתה ביום 10.4.03 לקבלת טיפול רפואי.

4.         בכל הנוגע לנסיבות הפגיעה, התובעת פירטה בתצהיר עדות ראשית שהוגש על ידה כי ביום 10.4.03 נסעה בשעות הבוקר המוקדמות עם בעלה לעשות קניות במרכז המסחרי בערערה כאשר בעלה הנהג והיא הנוסעת. בשעה שחזרו מהקניות בעלה הכניס את הרכב לחצר, בלי לכבות את המנוע והתובעת פנתה לחלק האחורי של הרכב על מנת להוריד את הקניות. מדובר ברכב טנדר גבוה המחולק לשני חלקים כאשר בחלקו האחורי ארגז פתוח. התובעת הורידה את הקניות מהארגז והתכופפה לשים את הקניות על ריצפת החניה. בעלה חשב כי סיימה להוריד את הקניות ונכנסה הביתה, נסע אחורה ופגע בה.

בעלה פינה אותה ברכבו לקופת חולים כללית. מהמרפאה הפנו אותם למרפאה בקניון אום אל פחם שם יש אורטופד ומכון רנטגן. הם נסעו למרפאה באום אל פחם ואובחנה אצל התובעת  חבלה בקרסול שמאל ושבר בפטישון החיצוני בקרסול שמאל.

התובעת טופלה בגבס למשך 5 שבועות וקיבלה בהמשך 24 טיפולי פיזיוטרפיה.

בעלה של התובעת מסר תצהיר ובו תיאר אף הוא את נסיבות התאונה בדומה לאופן שתוארו על ידי התובעת.

5.         הנתבעת טוענת כי התובעת לא נפגעה בתאונת דרכים.

לתצהיר של החוקר שריקר שהוגש מטעם הנתבעת צורפו הודעות שנגבו על ידו מהתובעת ומהנתבע 2. בהודעות מתארים התובעת והנתבע 2 את התאונה באופן הבא: הם חזרו מקניות, הנתבע 2 נותר ברכב. התובעת הכניסה דברים לבית וכאשר חזרה לקחת דברים נוספים מהרכב התכופפה והניחה את הדברים על הריצפה. הנתבע 2 לא ראה אותה, נסע לאחור ופגע בה.

בתצהיר החוקר צוין כי צילם את מקום חניית הרכב והכניסה לבית וציין כי הינו מצרף צילום, ממנו ניתן ללמוד כי גרסת הנתבע 2 איננה אפשרית שכן הדרך ממאחורי הרכב לכניסה לבית אינה קצרה ומצויה בטווח ראיתו של הנהג.

ההבדל העיקרי בין הגרסאות שנמסרו בשעתו, לפי הנטען, לחוקר לבין האמור בתצהירים הינו כי בהודעות תואר כי התובעת הלכה לבית וחזרה בטרם פגע בה הנתבע 2 שנסע לאחור.